כולנו כמהים למערכות יחסים מיטיבות.
"מערכת יחסים מיטיבה היא כזאת שיש בה חיבור חזק שאפשר לסמוך עליו, שמביא שלום, ומוצא ריפוי ברגע שחוסר חיבור קורה" / דיפאק צ'ופרה.
תקשורת מקרבת – או בתרגום מהמקור- תקשורת לא-אלימה (NVC, Nonviolent Communication) היא תרומתו המהפכנית של דר' מרשאל רוזנרבג (ז"ל) לאנושות. זהו שילוב פוקח עיניים ולב, בין תפישת-עולם, שיטה ושפה – שילוב הפורץ דרך ליצירת שינוי עמוק ביחסים, להבנה במצבי קונפליקט או ריחוק וליצירת קרבה בכל מערכות היחסים.
הייחודיות של התקשורת המקרבת הוא הצבת הצרכים האנושיים במוקד ההבנה של הדינמיקה התקשורתית. האמירה של מרשאל "מאחורי כל צרחה יש צורך" מביאה אותנו בתקשורת המקרבת לנסות להתחבר לכוונה האמיתית והצורך שמאחורי הדברים הנאמרים, גם כאשר על פניו כל מה שאוזנינו שומעות זה תלונה.
עבורי תקשורת מקרבת היא כמו חוט פרקטי ומובן המחבר בין תפיסות רוחניות כמו בודהיזם, קבלה וסופיזם במובן של הכמיהה ליצור עולם שיש בו חיבור מלב אל לב, מתוך הבנה שכולנו רקמה אנושית אחת, וחלק משלם גדול, ולכן כדאי שנתבונן על מצבים בפרספקטיבה הרחבה שלהם, מעבר לדיכוטומיה – בסדר/לא בסדר או צודק/אשם שהובילו אותנו עד כה רק למלחמות.
איך הגעתי לתקשורת מקרבת?
היה זה באביב 2016, ברגע של תסכול שכמו עמד להתפוצץ בתוכי, בהקשר לתקשורת ביני לבין בן-זוגי האהוב. התבוננתי על עצמי ועלינו מהצד ומה שעיניי קלטו זה פלונטר בין שתי חוויות הפוכות. האחת – אהבה קירבה וחיבור והשנייה – במצבים של קונפליקט, נפלנו שוב ושוב לדפוסים כואבים של שנינו, של האשמה וביקורת מצדי והתכנסות שותקת וצינית מצדו. בהבנה שלי היום שני הדפוסים הללו הם אלימים רגשית. מביאים להתנגשות ללא דרך יציאה או לחלופין יוצרים חיץ בלתי עביר בינינו. ברור היה לי שטריגר נלחץ לסירוגין, פעם אצלו ופעם אצלי, וכאשר הוא נלחץ – מופעל מנגנון של התנפצות. לא הצלחתי להבין איך קורה ששני אנשים שכל-כך אוהבים זה את זו מגיעים לחילופי דברים כל-כך כואבים ומכאיבים. לא היה לי מושג איך לצאת מהמלכוד הזה. חשתי בושה ומבוכה מהמצב. כבר הייתי עמוק בתוך הבנה רוחנית שאנו יוצרים את עולמנו. אז איך זה שאני יוצרת בעצמי מצבים שכאלה? על הבושה נוסף תסכול מתמשך שהפך לכעס. ומהיכרות עם עצמי אני יודעת לזהות שכאשר מופיע אצלי כעס זה סימן מבשר שינוי. כעס לרוב מוביל אותי לחפש דרכים חדשות.
בחיפושיי אחר דרך חדשה, הגעתי לצפות בסרט המתעד סדנה שהעביר מרשאל רוזנברג. בתום הצפייה מצאתי את עצמי ממררת בבכי. תוך כדי הצפייה קלטתי שלמעשה כבת-זוג, אני לא באמת יודעת להקשיב. קלטתי שאני מקשיבה מתוך הפרשנויות והשיפוטים שלי וכלל לא מצליחה להבין את מה שמתחולל בתוך האיש שלי באותם רגעים, ובקושי מצליחה להבין מה מתחולל בתוכי, מתחת לכל המחשבות השיפוטיות. כלומר – אילו רגשות וצרכים חיים בי ובו מתחת לחילופי המילים הכואבות. הייתי בהזדהות כל-כך גדולה עם הפרשנות שלי שלא העליתי על דעתי שאצל בן זוגי מתחולל באותם רגעים סיפור אחר לגמרי מזה אשר מתחולל אצלי בראש. זה היה מביך מאד עבורי להכיר בפער שבין הדימוי העצמי שלי כאישה "מפותחת" לבין מה שקרה בפועל כאשר טריגרים שלי נלחצו.
כך הגעתי ללמוד תקשורת מקרבת והמשכתי לקורס להכשרת מנחים אצל חגית ליפשיץ, שהייתה תלמידתו הישירה של מרשאל רוזנברג.
כיצד תקשורת מקרבת משפיעה על חיי?
תקשורת מקרבת שינתה מן היסוד את הדרך בה אני מתבוננת ומבינה מצבים שבהם הדברים אינם קורים כפי שהייתי רוצה שיקרו. זה עוזר לי מאד לעשות שלום בתוכי, עוד לפני כל תקשורת עם 'האחר'. כשאני עוצרת להשתמש בדרך שהתקשורת המקרבת מציעה, אני מצליחה להיות בחיבור אותנטי עם עצמי, להבין ולהכיל קשת רחבה של רגשות (אצלי ואצל האחר) יותר בשלמות ונחת-רוח. ברגעים אלה אני מצליחה להכניס נשימה ביני לבין החוויה ודברים נפתרים עם פחות ופחות חיכוכים. עם יותר הבנה קבלה וקירבה.
תקשורת מקרבת עוזרת לי להבין את חלקי הפאזל השונים של מעגל תקשורתי: החל מתיאור המצב, דרך הכרה במחשבות הפרשניות והשיפוטיות שלי ולקיחת אחריות עליהן, דרך זיהוי הרגשות שלי ושל האחר ועד זיהוי הצרכים שלי במקביל לבירור הצרכים של האחר. תקשורת אנושית נעשתה הרבה יותר מובנת עבורי ונעשיתי אדם יותר עצמאי מבחינה רגשית ובאותה נשימה, הרבה יותר חומל ואמפתי.
בעבודתי אני משלבת תקשורת מקרבת בתהליכים אישיים, זוגיים, ובהנחיית קבוצות.
